בנק לאומי ומגדל יפצו מקבלי משכנתאות ב-5 מיליון שקל

בלעדי: לאומי ומגדל יפצו מקבלי משכנתאות ב-5 מיליון שקל

הסיבה: סיפקו מידע שגוי על סכומי הכיסוי של פוליסות ביטוח חיים. לאומי: מדובר בהסכמה לפנים משורת הדין

ציטוטים מתוך כתבה מאת יהודה שרוני שפורסמה בתאריך 12/10/10 ב
www.nrg.co.il

בנק לאומי המנוהל על ידי גליה מאור, וקבוצת הביטוח מגדל המנוהלת על ידי יונל כהן, ייאלצו לפצות מקבלי משכנתאות בסכום של 5-4 מיליון שקל – כך נודע למעריב עסקים. גובה הפיצוי יעמוד על 65%-60% מסכום המשכנתאות המשוערך שקיבלו הלווים. הפיצוי ישולם במסגרת הסדר פשרה שנתתם סופית בסוף השבוע בין הבנק וחברת הביטוח לבין שוש רודריג, שהגישה תביעה ייצוגית נגדם.

רודריג טענה, באמצעות עו"ד שחר ולר, כי בניגוד למה שהובן מהסכם הביטוח – הכיסוי עבור מקרה מוות (ביטוח ריסק) בפוליסה היה בפועל נמוך מסכום המשכנתה ולכן הבנק חייב להשלים את הפער. סכום הפיצוי הנדרש על ידה הסתכם ב-150 אלף שקל. בתום דיונים שנמשכו מספר שנים, גובש בסוף שנת 2008 הסדר הפרשה עקרוני, אך הוא הובא לאישור רק בסוף השבוע.

ההסדר קובע כי בסכום הפיצוי יישאו בחלקים שווים בנק לאומי למשכנתאות וקבוצת מגדל (המבטחת העיקרית של לאומי). עוד הוסכם כי הפיצוי לרודריג יופחת מ-150 אלף שקל ל-100 אלף שקל וכי שכר הטירחה של עורכי הדין יופחת מ-700 אלף שקל ל-500 אלף שקל.

במסגרת הסדר הפשרה התחייב הבנק להתחיל לשגר השבוע הודעות לכל הלקוחות בעלי פוליסות הביטוח הבעייתיות. עוד הוחלט כי מגדל תשלים את ביטוח הריסק באמצעות מכירת פוליסות בפרמיה הנמוכה ב-50% בהשוואה לעלות בשוק.

"סטנדרט של אמינות"
עו"ד יהודית גלאור המייצגת את בנק לאומי למשכנתאות, ועו"ד גיל אוריון בא הכוח של מגדל, נתנו את הסכמתם להסדר. עם זאת, הם הדגיש שאין בו כדי להודות בטענות בכתב התביעה וכי הוא מהווה הסכמה לפנים משורת הדין.

לכתבה
http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/165/666.html?hp=0&loc=111&tmp=880

תביעות נגד בנקים בארה"ב ובאירופה, בטענה כי רימו את משקיעיהם כשמכרו להם ניירות ערך בסיכון גבוה לפני המשבר

דיוויד הופה יוצא לקרב: "הבנקים אמרו ללקוחות שמדובר במוצרים בטוחים – ושיקרו"

ציטוטים מתוך כתבה מאת חיים הנדוורקר ניו יורק שפורסמה בתאריך 15/10/10 ב
www.themarker.com

>> השם ג'ימי הופה מוכר היטב למי שבקיא בהיסטוריה האמריקאית. הופה, ממנהיגי האיגודים המקצועיים בארה"ב, הוביל בשנות ה-50 וה-60 שורה של מאבקים במעסיקים, בממשל, ברשויות החוק ואפילו – בתקופות מסוימות – בארגוני המאפיה. אותה רוח קרב שורה גם על נכדו של ג'ימי, דיוויד הופה – וכעת הוא מנסה לצרף אליו גם את המשקיעים הישראלים.
דיוויד הופה, עו"ד במשרד Robbins Geller Rudman & Dowd LLP, מנהל שורה של תביעות נגד בנקים ובתי השקעות גדולים בארה"ב ובאירופה, בטענה כי רימו את משקיעיהם כשמכרו להם ניירות ערך בסיכון גבוה לפני המשבר. "אם פעם היה ספק אם הבנקים עשו כאן מעשה רמייה, עכשיו יש מספיק הוכחות שמאשרות את זה", הוא אומר בראיון ל-TheMarker. "הבנקים ידעו בדיוק מה הם עושים. הם ארזו את הנכסים הבעייתיים האלה בחבילות מתוך כוונה למכור אותם למשקיעים מוסדיים, אף שידעו שאין להם ערך. הבנקים ידעו שמדובר בנכסים שייפלו. הם גם לא ניהלו וטיפלו בנכסים האלה באופן נכון. הם אמרו ללקוחות שמדובר במוצרים בטוחים, אבל זה היה שקר".
הופה מאמין שגם למשקיעים המוסדיים יש סיבה לגשת לבית המשפט ולתבוע פיצויים. כדי לשכנע אותם להשתתף בתביעות המשפטיות נגד בתי השקעות בארה"ב ובגרמניה, הוא יגיע השבוע לישראל וייפגש עם משקיעים מוסדיים, בנקים, חברות ביטוח ואחרים

לכתבה

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20101015_1193666

תביעה נגד הבנק ע"י משקיע הטוען כי הוטעה על יד הבנק ונגרמו לו הפסדים על סך של 100 מיליון דולר

שאלת 100 מיליון הדולר: מי אשם בהפסדים – המשקיע או הבנק שניהל את החשבון?
ציטוטים מתוך כתבה מאת ג'ו נוסרה שפורסמה בתאריך 9/10/10 ב
www.themarker.com

המיליארדר לן בלווטניק ביקש להשקיע באפיק סולידי, אך בבנק ג'יי פי מורגן שניהל את החשבון שיכנעו אותו להגדיל את ההשקעה ■ אחרי שהפסיד 100 מיליון דולר יצא במאבק משפטי נגד הבנק בטענה שהטעה אותו וגרם להפסד ■ הבנק הודף את ההאשמות וטוען כי המשקיעים צריכים לקחת אחריות על ההשקעות שלהם
לפני כמה שבועות הוצע לי סיפור שקשה לעמוד בפניו: לן בלווטניק, משקיע הטוען שהוטעה על ידי בנק ג'יי פי מורגן צ'ייס במהלך המשבר הפיננסי, נאבק בבית המשפט כדי להשיג חלק מהכסף שהפסיד, לדבריו, בשל רשלנות הבנק.
אין ספק שבלווטניק הוא לא אדם שמעורר סימפטיה באופן מיידי. הוא אזרח אמריקאי שהיגר מרוסיה כנער, ונהפך למיליארדר לאחר שהשקיע באופן מתוחכם בהפרטתה של הכלכלה הרוסית. בגיליון האחרון של מגזין "פורבס", הוערך הונו האישי ב-7.5 מיליארד דולר.
ובכל זאת, סיפור ההשקעה חסרת המזל של בלווטניק הוא מעניין. במשך שנים שמרה חברת האחזקות שלו, אקסס אינדוסטריז, על המזומן שלה בקרנות שנוהלו על ידי ג'יי פי מורגן. התשואות היו מזעריות, ובניסיון להגדיל אותן, שיכנע הבנק את בלווטניק לאפשר לו לפתוח חשבון, שינוהל על ידו, ושבו יושקעו המזומנים של אקסס.

לכתבה

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20101007_1192247

משכנתא – בית משפט המחוזי קבע כי החתמת האמא על הסכם המשכנתא היתה "פיקציה פסולה"

אמא שצורפה למשכנתא של הבת לא תפונה מהדירה – למרות שהבת לא עמדה בהחזר המשכנתא

השופט פסק כי החתמת האמא על הסכם ההלוואה היתה "פיקציה פסולה"

אישה קשת יום שצורפה כמלווה להסכם משכנתא שלקחה בתה לצורך רכישת דירה לא תפונה מדירתה, למרות שהאמא שיעבדה את הדירה והבת לא עמדה בהחזר ההלוואה – כך קבע היום (ב') השופט איתן אורנשטיין מבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך שהוא דוחה את תביעת הבנק לפנות את האמא מדירתה ומותח ביקורת נוקבת על בנק טפחות.
ב-1999 רכשו הבת ובעלה דירה בבת-ים עליה שילמו 615 אלף שקל. לבני הזוג לא היה כל הון עצמי והם נזקקו למשכנתא על מלוא הסכום. סניף בנק טפחות בבת-ים הסכים להעמיד להם את מלוא הסכום תמורת שעבוד הדירה שרכשו וכן צירוף האמא כלווה נוספת להסכם המשכנתא ושיעבוד הדירה של האמא לטובת הבנק. האמא שעבדה את דירתה לבנק והסכום הועבר לבני הזוג. ימים ספורים לאחר מכן נחתם הסכם הלוואה נוסף עם הבנק שהעמיד לבני הזוג כחצי מיליון שקל נוספים שהובטחו בשיעבוד על דירת בני הזוג. סך הכל עמדו שתי ההלוואות על סך 632 אלף שקל לרכישת הדירה, אף שהדירה עלתה 615 אלף שקל בלבד.
בני הזוג לא עמדו בהחזר ההלוואות ולאחר פיגור מצטבר פתח הבנק בהליכי מימוש המשכנתא ומכירת הדירה של בני הזוג. האמא לא צורפה כחייבת נוספת בהליך ההוצאה לפועל למרות שהיתה צד להסכם ההלוואה הראשון.
דירת בני הזוג נמכרה ב-2004 בתמורה ל-726 אלף שקל. בנק טפחות לא שלח לאמא דו"חות בנוגע לפיגורים בפירעון ועל מכירת דירת בני הזוג. רק באוקטובר 2007, בחלוף שלוש שנים וחצי ממכירת דירת בני הזוג, הודיע הבנק לאמא באמצעות עורך דין שהיא נדרשת לפרוע את חוב הפיגורים בשל אי פרעון תשלומי ההלוואה ואת יתרת ההלוואה שעומדים יחדיו על כ-280 אלף שקל.
הבנק התריע בפני האמא שאם לא תפרע את החוב בתוך שבוע הוא ינקוט נגדה בהליכים, כולל מימוש דירת מגוריה. שבוע לאחר מכן, פתח הבנק בהוצאה לפועל של דירתה של האמא, עובדת ניקיון המתגוררת בדירה בשטח של 45 מ"ר בקומה שלישית בפתח תקווה.
האמא טענה כי הופתעה לגמרי מדרישת הבנק שכן סברה שעם מכירת הדירה של הבת נפרעה ההלוואה. בין היתר, מאחר שלא קיבלה כל הודעה מהבנק במשך השנים הרבות שחלפו. היא טענה עוד שהבנק יצר פיקציה בכך שצירף אותה כלווה להסכם, אף שהיתה ערבה למשכנתא. האמא הוסיפה כי פקידת הבנק בפניה חתמה על מסמכי ההלוואה אמרה לה כי כספי מכירת דירת בני הזוג יספיקו כדי לפרוע את ההלוואה, כך שאין לה ממה לחשוש.
הבנק טען כי לא נשלחו הודעות לאמא בשל כשלים טכניים במחשבי הבנק אך לשיטתו היה על האמא לדעת על הפיגורים בהלוואה והיא לא הוכיחה את נזקיה בגין אי משלוח ההתראות על ידי הבנק. השופט אורנשטיין קבע כי יש לראות באמא ערבה להלוואה ולא כלווה נוספת.
השופט פסק כי החתמת האמא על הסכם ההלוואה היתה לדבריו "פיקציה פסולה שנועדה לעקוף תופעה שהמחוקק סבר שיש לעקר אותה מהשורש, אין להכשירה, אין ליתן לה יד ולעשות פלסתר את דבר המחוקק". השופט נימק כי "בנק המתמחה במתן משכנתאות לציבור מצויד בצבא כלכלנים, משפטנים, יועצים ויודעי דבר, נהיר ומודע שאין להתקשר בחוזי הלוואה עם לווה נוסף, אלא באמצעות המתווה של חוק הערבות".
השופט פסק כי הבנק היה מנוע מלצרף את האמא כ"לווה נוספת" להלוואת בני הזוג, מכיוון שמעמדה האמיתי היה ערבה. לדבריו "התנהגות הבנק מאופיינת באמרת חז"ל לפיה 'תפסת מרובה לא תפסת'. השופט ציין כי הבנק הפר הוראות של חוק הערבות שחלות עליו ואת חובת תום הלב בקיום חוזה. הוא קבע כי האמא פטורה מהתחייבויותיה כלפי הבנק והורה לרשם המקרקעין למחוק את המשכנתא שרשומה לטובת הבנק על זכויות האמא בדירתה. הוא הטיל על הבנק לצאת בהוצאות המשפט של האמא בסך 35 אלף שקל.

ציטוטים מתוך כתבה מאת הילה רז שפורסמה בתאריך 11/10/10 ב
www.themarker.com

לכתבה

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=hr20101011_69955

"הבנק סגר" – הבנק תבע – מנכ"ל חברה כיצד להתמודד מול תביעת בנק ?

כדי להתמודד מול תביעה משפטית של בנק אתה זקוק לליווי של מומחה לבדיקת חשבונות בנקים

 סוף מעשה במחשבה תחילה – איך בוחרים מומחה לבדיקת חשבונות בנקים

 לצפייה במאמר לחץ [בדיקת חשבונות בנקים]

בית המשפט המחוזי ביטל את מינוי כונס הנכסים מטעם הבנק, אשר קיים רק את האינטרסים של באי כוח הבנק

 ביהמ"ש קבע כי יש לאשר לחייבים לבצע מכר עצמי של דירתם עפ"י סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל, אשר יקיים את האינטרסים שלהם ושל הנושה, וביטל את מינוי כונס הנכסים מטעם הבנק, אשר קיים רק את האינטרסים של באי כוח הבנק.

ציטוטים מתמצית פס"ד כפי שפורסמה באתר בנבו   www.nevo.co.il

הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכון שהוטל על דירת המבקשים להבטחת הלוואה. המבקשים ביקשו למכור את הדירה בעצמם לכיסוי כל יתרת החוב לבנק. רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשתם בקובעו כי לא התקיימו תנאי סעיף 181ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל לביצוע מכר עצמי, ומינה כונס נכסים מטעם הבנק. המבקשים חתמו על הסכם מכר לדירה וביקשו לאשרו, אך רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשתם וערעורים על ההחלטה נדחו, תוך קביעה כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב בכך שמכרו את דירתם למרות שמונה כונס נכסים. מכאן הבקשה לרשות ערעור.
.
ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע כי:
מטרת סעיף 81ב1(ב)(3) היא הגנה על נוטלי הלוואות לדיור, ובהתאם לכך הוא קבע הסדרים שתכליתם להקל על חייבים. בהחלטות רשם ההוצאה לפועל ובימ"ש השלום לא ניתנה הדעת, ומכל מקום לא במידה הדרושה, לתכלית שלשמה נקבעו הוראות המכר העצמי, ולפיכך ראוי לתת למבקשים רשות לערער גם אם מדובר בערעור שני.
בעניין הנדון מתעוררת שאלה הנוגעת ל"בעיית הנציג", שהיא בעיה המתעוררת כתוצאה מכך שפרט אחד (הנציג) מנהל את ענייניו של פרט אחר (המיוצג), כך שתוצאותיהן של פעולות הנציג משפיעות על כיס העושר של המיוצג. במערך יחסים זה, אין עוד כל ערובה לכך שהעסקאות שיבצע הנציג בשמו של המיוצג תהיינה עסקאות יעילות או הוגנות. במקרה הנדון התוצאה חמורה יותר מפני שלא זו בלבד
שהנציג פועל מתוך עניין שאינו תואם את עניינו של המיוצג (הבנק), אלא שבה בעת הוא אף פוגע בזכותו של צד שלישי (המבקשים), בעוד המיוצג הוא שווה נפש לפגיעה זו. מצב עניינים כזה ביקש המחוקק למנוע כאשר חוקק את סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק, ובמקום שבו הופרו זכויותיו של הצד השלישי מתבקשת התערבותו של בית המשפט כדי למנוע את הפגיעה בו על ידי פעולה של הנציג. טענות הכונס לא זו בלבד שלא תאמו את עניינו של הבנק, אלא שהן נועדו לסכל את האפשרות הנתונה למבקשים למכור את דירתם ולסלק את חובם לבנק, והכול בשל מה שאינו יכול להתפרש אלא כעניינם בהליך של באי כוח הבנק עצמם. על רקע ניגוד האינטרסים, והנתונים שלפיהם במועד עשיית הסכם המכר היה בסכום התמורה שנקבע בו כדי לכסות די והותר את חובם של המבקשים לבנק, לא היה מקום לקבוע שהמבקשים הפרו את חובתם כלפי הכונס או פגעו בעניינו של הבנק.
בהתאם לחוק, מינוי כונס נכסים נועד לאפשר את מימוש המשכון במקום שבו הממשכן אינו יכול או אינו מעוניין לסייע לבעל המשכון במימושו. מינוי כונס נכסים איננו תכלית העומדת בפני עצמה, ולכונס נכסים, בחזקתו ככזה, לא יכול להיות עניין משל עצמו במימוש המשכון או בתוצאות הליך ההוצאה לפועל. לכן, משראה הרשם לדחות את בקשת המבקשים, אך מן הנימוק שבינתיים מונה כונס הנכסים וכי הסכם המכר הוא בבחינת הפרעה למילוי תפקידו, הוא טעה כשהתעלם מעניינם של המבקשים כמו גם מעניינו של הבנק. אם מניחים שהתמורה שיכולים המבקשים לקבל על פי הסכם המכר מספיקה כדי סילוק מלוא חובם לבנק, אזי בלתי אפשרי לקבוע שבהתקשרם בהסכם המכר הם פעלו בחוסר תום לב, מפני שהמוכר את דירתו כדי לסלק חוב הלוואה שאותה נטל, הוא זה הנוהג בתום לב ובהתאם למצוות הדין. לעומת זאת,   מי שמבקש לסכל את ניסיונו של החייב לפרוע את חובו, תוך שהוא מעלה כלפיו טענות של פעולה בחוסר תום לב ובניגוד לדין בכך שהוא מפריע, כביכול, לפעולות כונס הנכסים, דווקא הוא זה אשר עליו יש לומר שהוא פועל בחוסר הגינות ותום לב.
מעבר לכך נפל פגם במינוי כונס הנכסים, שמונה על פי החלטה של הרשם לאחר שנדחתה בקשתם של המבקשים לבצע מכר עצמי. לפי סעיף 81ב1(ב)(3), משניתנת על ידי החייב הודעה על ביצוע מכר עצמי, על רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב הליכי ביצוע למשך תשעים יום. הוראה זו היא הוראה כופה שאינה משאירה את העניין לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל. לפיכך נפלה טעות בהחלטת הרשם הראשונה, כאשר הוא ראה לבקש את תגובת באי כוח הבנק, שהרי היה עליו להורות על עיכוב הליכי המימוש ולא להידרש כלל לתשובתו של הבנק ולנימוקיו. בעניין זה נפלה טעות נוספת בהחלטת בימ"ש קמא, משקבע שעל החייב להמציא פרטים מהותיים ובהם הסכום שבו מתכוון החייב למכור את הנכס. לדרישה זו אין כל אחיזה במילות הסעיף.
יש לדחות גם את טענת הבנק שלפיה המשכון על הדירה שבידי הבנק הוא זכות קניינית, ומשיקולים של הגנה על זכות הקניין הוא  רשאי לפעול למימוש המשכון ללא עיכוב ובאין מפריע. אמנם מדובר בזכות קניינית והבנק זכאי לממשה, אך זכותו הקניינית של הבנק איננה עדיפה על זכותם הקניינית של המבקשים, והם זכאים שתינתן להם האפשרות להשיא את תמורתה של הדירה באופן שיעלה בידם לפרוע את מלוא חובם לבנק. הליך המכר העצמי נועד להקל על החייב גם במובן זה שלא יהיה עליו לשאת בהוצאות הכרוכות בכינוס נכסים לצורך מימושו של הנכס הממושכן.

 רעא (חי') 14468-06-10 יניב שטרית נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (מחוזי; א' קיסרי; 05/10/10) – 11 ע'

  לפס"ד באתר נבו

 http://www.nevo.co.il/psika_word/mechozi/ME-10-06-14468-610.doc