הבנק התפשר עם הלקוח ומחק כ – 850,000 ש"ח המהווים 93% מיתרת החוב

פוסט נבחר

חוות דעת מומחה של חברת מ.א. בקרה וניהול סייעה ללקוח להתפשר עם הבנק ולהפחית 850,000 ש"ח המהווים כ – 93% מסך החוב לבנק.

חוות דעת עסקה בין היתר בהתנהלות הבנק באפיקים שבהם מחויב היה הבנק כלפי הלקוחות בחובות נאמנות וזהירות כמו גם בחובת תום לב מוגברת.

קרא עוד

התנהלות הבנק מצדיקה קיזוז מחצית מהערבות

בית המשפט העליון פסק כי התנהלות הבנק מצדיקה קיזוז מחצית מהערבות

העליון פסק כי קיימת עילה חיצונית לחוק הערבות, המצדיקה לפטור את הנתבעים חלקית מערבותם, שעניינה: סיווג המשיבים כ"לווים", אף במקרים שבהם לא הייתה לממשכנים זיקה אמיתית להלוואה.

חוסר תום-לב של הבנק, העולה כדי הפרה של חובת הזהירות וחובת הנאמנות שהבנק חב למשיבים היא בשני היבטים מרכזיים כנראה כדי לחמוק מהמגבלות הנורמטיביות החלות כאשר מדובר ביחסי ערב-נושה. לפיכך, הבנק נהג במסגרת המו"מ לכריתת הסכם ההלוואה שלא כנדרש בסעיף 12 לחוק החוזים.

קרא עוד

בדיקת חשבונות בנקים סייעה לערבים להתמודד מול הבנק לקזז מחצית מהערבות.

משכנתא – בית משפט המחוזי קבע כי החתמת האמא על הסכם המשכנתא היתה "פיקציה פסולה"

אמא שצורפה למשכנתא של הבת לא תפונה מהדירה – למרות שהבת לא עמדה בהחזר המשכנתא

השופט פסק כי החתמת האמא על הסכם ההלוואה היתה "פיקציה פסולה"

אישה קשת יום שצורפה כמלווה להסכם משכנתא שלקחה בתה לצורך רכישת דירה לא תפונה מדירתה, למרות שהאמא שיעבדה את הדירה והבת לא עמדה בהחזר ההלוואה – כך קבע היום (ב') השופט איתן אורנשטיין מבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך שהוא דוחה את תביעת הבנק לפנות את האמא מדירתה ומותח ביקורת נוקבת על בנק טפחות.
ב-1999 רכשו הבת ובעלה דירה בבת-ים עליה שילמו 615 אלף שקל. לבני הזוג לא היה כל הון עצמי והם נזקקו למשכנתא על מלוא הסכום. סניף בנק טפחות בבת-ים הסכים להעמיד להם את מלוא הסכום תמורת שעבוד הדירה שרכשו וכן צירוף האמא כלווה נוספת להסכם המשכנתא ושיעבוד הדירה של האמא לטובת הבנק. האמא שעבדה את דירתה לבנק והסכום הועבר לבני הזוג. ימים ספורים לאחר מכן נחתם הסכם הלוואה נוסף עם הבנק שהעמיד לבני הזוג כחצי מיליון שקל נוספים שהובטחו בשיעבוד על דירת בני הזוג. סך הכל עמדו שתי ההלוואות על סך 632 אלף שקל לרכישת הדירה, אף שהדירה עלתה 615 אלף שקל בלבד.
בני הזוג לא עמדו בהחזר ההלוואות ולאחר פיגור מצטבר פתח הבנק בהליכי מימוש המשכנתא ומכירת הדירה של בני הזוג. האמא לא צורפה כחייבת נוספת בהליך ההוצאה לפועל למרות שהיתה צד להסכם ההלוואה הראשון.
דירת בני הזוג נמכרה ב-2004 בתמורה ל-726 אלף שקל. בנק טפחות לא שלח לאמא דו"חות בנוגע לפיגורים בפירעון ועל מכירת דירת בני הזוג. רק באוקטובר 2007, בחלוף שלוש שנים וחצי ממכירת דירת בני הזוג, הודיע הבנק לאמא באמצעות עורך דין שהיא נדרשת לפרוע את חוב הפיגורים בשל אי פרעון תשלומי ההלוואה ואת יתרת ההלוואה שעומדים יחדיו על כ-280 אלף שקל.
הבנק התריע בפני האמא שאם לא תפרע את החוב בתוך שבוע הוא ינקוט נגדה בהליכים, כולל מימוש דירת מגוריה. שבוע לאחר מכן, פתח הבנק בהוצאה לפועל של דירתה של האמא, עובדת ניקיון המתגוררת בדירה בשטח של 45 מ"ר בקומה שלישית בפתח תקווה.
האמא טענה כי הופתעה לגמרי מדרישת הבנק שכן סברה שעם מכירת הדירה של הבת נפרעה ההלוואה. בין היתר, מאחר שלא קיבלה כל הודעה מהבנק במשך השנים הרבות שחלפו. היא טענה עוד שהבנק יצר פיקציה בכך שצירף אותה כלווה להסכם, אף שהיתה ערבה למשכנתא. האמא הוסיפה כי פקידת הבנק בפניה חתמה על מסמכי ההלוואה אמרה לה כי כספי מכירת דירת בני הזוג יספיקו כדי לפרוע את ההלוואה, כך שאין לה ממה לחשוש.
הבנק טען כי לא נשלחו הודעות לאמא בשל כשלים טכניים במחשבי הבנק אך לשיטתו היה על האמא לדעת על הפיגורים בהלוואה והיא לא הוכיחה את נזקיה בגין אי משלוח ההתראות על ידי הבנק. השופט אורנשטיין קבע כי יש לראות באמא ערבה להלוואה ולא כלווה נוספת.
השופט פסק כי החתמת האמא על הסכם ההלוואה היתה לדבריו "פיקציה פסולה שנועדה לעקוף תופעה שהמחוקק סבר שיש לעקר אותה מהשורש, אין להכשירה, אין ליתן לה יד ולעשות פלסתר את דבר המחוקק". השופט נימק כי "בנק המתמחה במתן משכנתאות לציבור מצויד בצבא כלכלנים, משפטנים, יועצים ויודעי דבר, נהיר ומודע שאין להתקשר בחוזי הלוואה עם לווה נוסף, אלא באמצעות המתווה של חוק הערבות".
השופט פסק כי הבנק היה מנוע מלצרף את האמא כ"לווה נוספת" להלוואת בני הזוג, מכיוון שמעמדה האמיתי היה ערבה. לדבריו "התנהגות הבנק מאופיינת באמרת חז"ל לפיה 'תפסת מרובה לא תפסת'. השופט ציין כי הבנק הפר הוראות של חוק הערבות שחלות עליו ואת חובת תום הלב בקיום חוזה. הוא קבע כי האמא פטורה מהתחייבויותיה כלפי הבנק והורה לרשם המקרקעין למחוק את המשכנתא שרשומה לטובת הבנק על זכויות האמא בדירתה. הוא הטיל על הבנק לצאת בהוצאות המשפט של האמא בסך 35 אלף שקל.

ציטוטים מתוך כתבה מאת הילה רז שפורסמה בתאריך 11/10/10 ב
www.themarker.com

לכתבה

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=hr20101011_69955

בנק לקוח – "עָרֵב יחיד" והנחיות המפקח על הבנקים

מאת : מירב מור עו"ד ומגשרת

בהתאם לפסק הדין שניתן לאחרונה ע"י ס. נשיא בית המשפט המחוזי כב' השופטת ד. פלפל הרי שבמקום סכום של כ 2,1 מיליון ₪ שנתבע ע"י הבנק בתאריך 4/2/2001 ישלם הערב לבנק סכום אשר יעמוד על סך של כ – 210 אלף ₪ נכון לאותו מועד.

ביום 28.04.08, ניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל פסק דין אמיץ, המבקר בחוכמה הלכה של בית המשפט העליון, אך בראש מורכן של כבוד פוסק על פי הלכת התקדים המתחייב, תוך שהוא משרה ודאות (לכל הפחות, ככל שמדובר כדיונים משפטיים המתנהלים לפני כבודה). כמו כן, "משליכה", השופטת, "כפפה" לפנינו, עורכי הדין, לפעול בתחום שטרם נאמר בו די.

במבט ראשון, המקרה הנדון "בנאלי" לחלוטין: בשנת 2001, בנק מגיש תביעה, בסדר דין מקוצר, בגין יתרת חוב, כנגד חייב וכנגד ערב (שנה לאחר מכן הבנק מתקן את כתב התביעה). עד לשנת 2005, נקבע כי החייב – חייב והוא מחויב בפסק דין על מלוא סכום התביעה. לגבי הערב, לעומת זאת, ניתנה רשות להתגונן בשתי טענות: האחת, האם הוא "ערב יחיד" או שותף, במשמעות ההגנות הקבועות בחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"); השנייה, דנה בסוגיית גובה החוב , בשים לב לתיקון החוק בתשנ"ב.

לצפייה בכתבה המלאה לחץ כאן
פורסם ב Nfc.co.il
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-29541-00.html