הסדר פשרה: בנק הפועלים לא יגבה עמלת משיכה מכספומט

הסוף לגזל: עד כה גבה בנק הפועלים עמלה של 5 שקלים מלקוחות ישראכרט שמשכו מזומנים מכספומט המרוחק מסניף הבנק. פשרה שהושגה בתביעה ייצוגית אוסרת על הפועלים לגבות עמלה זו במשך ארבע וחצי השנים הקרובות

ציטוטים מכתבה שפורסמה ב YNET בתאריך 06/08/2015 ע"י אליצפן רוזנברג

לכתבה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4688242,00.html

עמלות הבנקים – בנק ישראל מנסה סייע ללקוחות הבנקים

עמלות הבנקים – הפיקוח על הבנקים הודיע כי שירות המסלולים, בעמלות עובר ושב, נכנס לתוקף החל מתאריך 1/04/2014

להודעת בנק ישראל לחץ [כאן]

התעריפונים הפומביים של הבנקים תוארו על-ידי אנשי העמלות ככתובים ב-"סינית" – כך קובעת הממונה על הגבלים עסקיים

 

הממונה על הגבלים עסקיים קבעה כי התקיימו הסדרים כובלים בין חמשת הבנקים הגדולים שעניינם העברות מידע הנוגע לעמלות

הציבור יוכל להסתמך על הקביעה במסגרת תובענות נזיקין בבית משפט

הממונה על הגבלים עסקיים, רונית קן, קבעה היום (26 אפריל 2009) מתוקף סמכותה לפי סע' 43(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, כי התקיימו הסדרים כובלים בין בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק המזרחי והבנק הבינלאומי (להלן "הבנקים") שעניינם העברות מידע הנוגע לעמלות. הקביעה פורסמה בעקבות חקירת רשות ההגבלים העסקיים והליך שימוע בו ניתנה לבנקים אפשרות להביא את טענותיהם.

על פי קביעת הממונה, למן ראשית שנות ה-90 ועד תחילת חקירת הרשות בעניין, נהגו מומחים בתחום העמלות בחמשת הבנקים להעביר ביניהם מידע לגבי עמלות שנגבות בהווה וכן התנהלות עתידית בעניין עמלות. מידע זה, שכלל נתונים שאינם פומביים, נלקח בחשבון בעת שהבנקים קבעו את מדיניותם בתחום העמלות ואפשר יישור קו בנושא העמלות תוך פגיעה בהליך התחרותי בין הבנקים.

הממונה קובעת כי נוכח ממצאי החקירה ולאור כשלי התחרות הנמשכים במערכת הבנקאות בישראל, המאופיינת בריכוזיות גבוהה, חסמי כניסה למתחרים וחסמי מעבר לצרכנים, העברות המידע בין הבנקים הן הסדר כובל אסור לפי חוק ההגבלים העסקיים. מדובר בקביעה אזרחית המהווה ראיה לכאורה לנקבע בה בכל הליך משפטי. משמעות הדבר היא שהציבור יוכל להשתמש בקביעה במסגרת תובענות נזק, כאשר לרשותם כלי ראייתי להוכחת עצם קיומו של ההסדר הכובל בין הבנקים. הבנקים רשאים לערור על קביעה זו, או על חלקה, לפני בית-הדין להגבלים עסקיים, תוך שלושים ימים.

רונית קן: "הממצאים לגבי התנהלות חמשת הבנקים הגדולים מדברים בעד עצמם. הקביעה משרתת את הציבור והכלכלה בכך שהיא מסירה לראשונה את המסך מעל העברות המידע בין הבנקים בתחום העמלות ומאפשרת באופן תקדימי לכלל הלקוחות ומשקי הבית שנפגעו כתוצאה מההסדר הכובל להשתמש בקביעה במסגרת תובענות בבית המשפט."

סקירת הקביעה, מסמכים שנחשפו וציטוטים מחומר החקירה בעמודים הבאים

 

כללי

החקירה שקיימה רשות ההגבלים העסקיים (להלן: "הרשות"), שהיא המקיפה בתולדות הרשות, התקיימה על רקע מערכת בנקאות שלוקה מלכתחילה בכשלי תחרות רבים ונמשכים. במישור המבני, מתאפיינת מערכת הבנקאות במיעוט מתחרים. בכל האמור לאספקת שירותים בנקאיים למשקי בית ועסקים קטנים, מחזיקים חמשת הבנקים נשוא הקביעה באחיזה מוחלטת, יציבה וארוכת שנים, בשוק. לריכוזיות הגבוהה חוברים חסמי כניסה תמירים, בדמות דרישת רישוי מחמירה ועלויות קבועות ושקועות ניכרות. במקביל לחסמי הכניסה, מתאפיינת מערכת הבנקאות גם בחסמי מעבר משמעותיים, אשר מקשים על מעבר לקוחות בין הבנקים, וכפועל יוצא מאמירים עוד יותר את חסמי הכניסה.

מחקירת הרשות עולה כי שני גורמים מרכזיים הדריכו את הבנקים בקביעת גובה העמלות שמשלם הציבור: (1) מדיניות של "יישור קו" לעמלות שגובים שאר הבנקים; ו-(2) המיקום היחסי של כל אחד מהם במדד יוקר העמלות שפרסם בנק ישראל.

החקירה חשפה קיומם של הסדרים כובלים בין הבנקים, במסגרתם העבירו הבנקים בינם לבין עצמם מידע הנוגע לעמלות. המידע הועבר בעיקר בשיחות טלפון בין אנשי מחלקות העמלות של הבנקים, אשר היו אמונים על המחרת וגביית העמלות. המידע שהועבר בין הבנקים, הבהיר את שהיה חלקי וחסר בתעריפונים שפרסמו לשימוש הלקוחות. התעריפונים הפומביים תוארו על-ידי אנשי העמלות שנחקרו ככתובים ב-"סינית" ואת התעריפון כולו כ-"רק מי שכותב אותו מבין" וכדומה. את הפערים בין המידע שבתעריפונים, לבין העמלות שנגבו בפועל בחיי המעשה, השלימו הבנקים בהעברות מידע שנעשו בינם לבין עצמם. המידע שהועבר סייע לבנקים במדיניות "יישור הקו", וביישום אסטרטגיית המיקום היחסי במדד יוקר העמלות שפרסם בנק ישראל.

העברות המידע פגעו בהליך התחרותי בין הבנקים, והקימו חשש ממשי למניעת או הפחתת התחרות בין הבנקים באספקת שירותים בנקאיים למשקי בית ועסקים קטנים. ראשית, העברות המידע הפחיתו אצל הבנקים את אי-הודאות העסקית שכרוכה בשינויים השונים ברמת העמלות, היקפן ואופן גבייתן. באמצעות המידע שהועבר, יכלו הבנקים לשרטט בינם לבין עצמם את הקו שינחה את מדיניות העמלות של כל אחד מהם . בנוסף, קם חשש ממשי שהעברת המידע השפיעה על היקף המידע שגולה ללקוחות בתעריפונים ובכך האמירו עוד חסמי המעבר בין הבנקים. הבנקים יצרו מערכת של שקיפות עמלות בינם לבין עצמם, מבלי לתת ללקוחות מידע זהה, מידע אשר היה מאפשר ללקוחות לתחר טוב יותר בין הבנקים. לבסוף, העברת המידע, אשר סייעה לבנקים ביישור קו עם המתחרים ובקביעת רמות תעריפים דומות מאוד, הפחיתה את התמריצים של לקוחות הבנקים לחפש אחר בנק חלופי לזה בו הם מנהלים את חשבונותיהם באופן שוטף. 

כללם של דברים, ממצאי החקירה מלמדים כי לכשלי התחרות הקיימים ממילא במערכת הבנקאות, חברו פרקטיקות שאימצו לעצמם הבנקים באופן וולנטרי, שכל פועלן היה להעצים את כשלי התחרות, להקשות על מעבר לקוחות ולשלול מהציבור כלים לתחר בין הבנקים. כל זאת, לאורך תקופה ממושכת המשתרעת על פני שנם רבות.

מתוך ההודעה לעיתונות של הממונה על הגבלים עסקיים מתאריך 26/4/09

המופיעה באתר http://archive.antitrust.gov.il/ANTItem.aspx?ID=9879