המחוזי דחה תביעת בנק וביקר בחריפות את התנהגותו

ביהמ"ש קיבל טענת נתבעת והורה על דחיית תביעתו של בנק אשר הוגשה בגין יתרת חוב בהלוואות מחמת התיישנותה מאחר והוגשה בחלוף למעלה משבע שנים לאחר המועד המוסכם לגמר פירעונה של כל אחת מן ההלוואות.

ביהמ"ש פסק כי הבנק הגיש תצהיר פרטים נוספים שאינו אמת, ותכליתו להטעות את הקורא על מנת שמירוץ ההתיישנות יתאפס למועד מאוחר ממועד הגשת התביעה שהתיישן. נפסק כי התנהלות הבנק מעמידה בספק את מהימנות המצהיר והתצהיר, וכי ראוי כי הגורמים המופקדים על אכיפת החוק ייתנו דעתם לדבר ויפתחו בחקירה בגינו.

ליתר פרוט : לחצו כאן

ביהמ"ש העליון ביטל ערבותה של ערבה להלוואה

בית המשפט העליון קבע כי בנק הטעה בעניין מהותי ערבה להלוואה, בכך שבמועד חתימתה כערבה על הלוואה שניה בחשבון העסקי של בניה, הוא לא גילה לה כי הבנים אינם עומדים בהתחייבויותיהם לפירעון ההלוואה הראשונה עליה חתמה.

בהתאם לכך, קבע בית המשפט העליון כי להטעיה זו יש ליתן משקל משמעותי, עד כדי ראיית הערבה, במידה והייתה מודעת לכך שהבנים לא עמדו בהחזר ההלוואה הראשונה, כמי שהיתה מסרבת לחתום כערבה על ההלוואה השניה.

כפועל יוצא מכך, פסק ביהמ"ש העליון כי לא היה נרשם השעבוד השני על הדירה, ועל כן היה הבנק יכול להיפרע רק בגין השעבוד הראשון על הדירה, עד לגובה סכום הערבות על ההלוואה הראשונה.

לתמצית פס"ד לחץ [כאן]

נדחתה תביעת בנק הפועלים כנגד ערב עקב אי מתן הסבר

השופטת קבעה כי הבנק הפר את חובת ההסבר לערב, ופטרה את הערב מחבותו לחוב הלווה.

לצפייה בתמצית פס"ד לחץ [תביעת בנק נגד ערב]

בית משפט קבע כי הבנק אכן לא עמד בחובות המוטלות עליו על פי חוק

בית משפט השלום בירושלים, קובע כי בנק לאומי למשכנתאות אכן לא עמד בחובות המוטלות עליו על פי חוק כלפי ערבה יחידה, אשר נתבעה על ידי הבנק על יתרת חוב של 320,000 ש"ח בהלוואה לה ערבה, ולכן דין תביעת הבנק להידחות.

לקריאת המאמר [לחץ כאן]

משכנתא – בית משפט המחוזי קבע כי החתמת האמא על הסכם המשכנתא היתה "פיקציה פסולה"

אמא שצורפה למשכנתא של הבת לא תפונה מהדירה – למרות שהבת לא עמדה בהחזר המשכנתא

השופט פסק כי החתמת האמא על הסכם ההלוואה היתה "פיקציה פסולה"

אישה קשת יום שצורפה כמלווה להסכם משכנתא שלקחה בתה לצורך רכישת דירה לא תפונה מדירתה, למרות שהאמא שיעבדה את הדירה והבת לא עמדה בהחזר ההלוואה – כך קבע היום (ב') השופט איתן אורנשטיין מבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך שהוא דוחה את תביעת הבנק לפנות את האמא מדירתה ומותח ביקורת נוקבת על בנק טפחות.
ב-1999 רכשו הבת ובעלה דירה בבת-ים עליה שילמו 615 אלף שקל. לבני הזוג לא היה כל הון עצמי והם נזקקו למשכנתא על מלוא הסכום. סניף בנק טפחות בבת-ים הסכים להעמיד להם את מלוא הסכום תמורת שעבוד הדירה שרכשו וכן צירוף האמא כלווה נוספת להסכם המשכנתא ושיעבוד הדירה של האמא לטובת הבנק. האמא שעבדה את דירתה לבנק והסכום הועבר לבני הזוג. ימים ספורים לאחר מכן נחתם הסכם הלוואה נוסף עם הבנק שהעמיד לבני הזוג כחצי מיליון שקל נוספים שהובטחו בשיעבוד על דירת בני הזוג. סך הכל עמדו שתי ההלוואות על סך 632 אלף שקל לרכישת הדירה, אף שהדירה עלתה 615 אלף שקל בלבד.
בני הזוג לא עמדו בהחזר ההלוואות ולאחר פיגור מצטבר פתח הבנק בהליכי מימוש המשכנתא ומכירת הדירה של בני הזוג. האמא לא צורפה כחייבת נוספת בהליך ההוצאה לפועל למרות שהיתה צד להסכם ההלוואה הראשון.
דירת בני הזוג נמכרה ב-2004 בתמורה ל-726 אלף שקל. בנק טפחות לא שלח לאמא דו"חות בנוגע לפיגורים בפירעון ועל מכירת דירת בני הזוג. רק באוקטובר 2007, בחלוף שלוש שנים וחצי ממכירת דירת בני הזוג, הודיע הבנק לאמא באמצעות עורך דין שהיא נדרשת לפרוע את חוב הפיגורים בשל אי פרעון תשלומי ההלוואה ואת יתרת ההלוואה שעומדים יחדיו על כ-280 אלף שקל.
הבנק התריע בפני האמא שאם לא תפרע את החוב בתוך שבוע הוא ינקוט נגדה בהליכים, כולל מימוש דירת מגוריה. שבוע לאחר מכן, פתח הבנק בהוצאה לפועל של דירתה של האמא, עובדת ניקיון המתגוררת בדירה בשטח של 45 מ"ר בקומה שלישית בפתח תקווה.
האמא טענה כי הופתעה לגמרי מדרישת הבנק שכן סברה שעם מכירת הדירה של הבת נפרעה ההלוואה. בין היתר, מאחר שלא קיבלה כל הודעה מהבנק במשך השנים הרבות שחלפו. היא טענה עוד שהבנק יצר פיקציה בכך שצירף אותה כלווה להסכם, אף שהיתה ערבה למשכנתא. האמא הוסיפה כי פקידת הבנק בפניה חתמה על מסמכי ההלוואה אמרה לה כי כספי מכירת דירת בני הזוג יספיקו כדי לפרוע את ההלוואה, כך שאין לה ממה לחשוש.
הבנק טען כי לא נשלחו הודעות לאמא בשל כשלים טכניים במחשבי הבנק אך לשיטתו היה על האמא לדעת על הפיגורים בהלוואה והיא לא הוכיחה את נזקיה בגין אי משלוח ההתראות על ידי הבנק. השופט אורנשטיין קבע כי יש לראות באמא ערבה להלוואה ולא כלווה נוספת.
השופט פסק כי החתמת האמא על הסכם ההלוואה היתה לדבריו "פיקציה פסולה שנועדה לעקוף תופעה שהמחוקק סבר שיש לעקר אותה מהשורש, אין להכשירה, אין ליתן לה יד ולעשות פלסתר את דבר המחוקק". השופט נימק כי "בנק המתמחה במתן משכנתאות לציבור מצויד בצבא כלכלנים, משפטנים, יועצים ויודעי דבר, נהיר ומודע שאין להתקשר בחוזי הלוואה עם לווה נוסף, אלא באמצעות המתווה של חוק הערבות".
השופט פסק כי הבנק היה מנוע מלצרף את האמא כ"לווה נוספת" להלוואת בני הזוג, מכיוון שמעמדה האמיתי היה ערבה. לדבריו "התנהגות הבנק מאופיינת באמרת חז"ל לפיה 'תפסת מרובה לא תפסת'. השופט ציין כי הבנק הפר הוראות של חוק הערבות שחלות עליו ואת חובת תום הלב בקיום חוזה. הוא קבע כי האמא פטורה מהתחייבויותיה כלפי הבנק והורה לרשם המקרקעין למחוק את המשכנתא שרשומה לטובת הבנק על זכויות האמא בדירתה. הוא הטיל על הבנק לצאת בהוצאות המשפט של האמא בסך 35 אלף שקל.

ציטוטים מתוך כתבה מאת הילה רז שפורסמה בתאריך 11/10/10 ב
www.themarker.com

לכתבה

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=hr20101011_69955

בנק לקוח – "עָרֵב יחיד" והנחיות המפקח על הבנקים

מאת : מירב מור עו"ד ומגשרת

בהתאם לפסק הדין שניתן לאחרונה ע"י ס. נשיא בית המשפט המחוזי כב' השופטת ד. פלפל הרי שבמקום סכום של כ 2,1 מיליון ₪ שנתבע ע"י הבנק בתאריך 4/2/2001 ישלם הערב לבנק סכום אשר יעמוד על סך של כ – 210 אלף ₪ נכון לאותו מועד.

ביום 28.04.08, ניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל פסק דין אמיץ, המבקר בחוכמה הלכה של בית המשפט העליון, אך בראש מורכן של כבוד פוסק על פי הלכת התקדים המתחייב, תוך שהוא משרה ודאות (לכל הפחות, ככל שמדובר כדיונים משפטיים המתנהלים לפני כבודה). כמו כן, "משליכה", השופטת, "כפפה" לפנינו, עורכי הדין, לפעול בתחום שטרם נאמר בו די.

במבט ראשון, המקרה הנדון "בנאלי" לחלוטין: בשנת 2001, בנק מגיש תביעה, בסדר דין מקוצר, בגין יתרת חוב, כנגד חייב וכנגד ערב (שנה לאחר מכן הבנק מתקן את כתב התביעה). עד לשנת 2005, נקבע כי החייב – חייב והוא מחויב בפסק דין על מלוא סכום התביעה. לגבי הערב, לעומת זאת, ניתנה רשות להתגונן בשתי טענות: האחת, האם הוא "ערב יחיד" או שותף, במשמעות ההגנות הקבועות בחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"); השנייה, דנה בסוגיית גובה החוב , בשים לב לתיקון החוק בתשנ"ב.

לצפייה בכתבה המלאה לחץ כאן
פורסם ב Nfc.co.il
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-29541-00.html